רוצה להיות BFF? הירשמי לניוזלטר שלנו!
הצד שצד. צילום: יניב דרוקר

בגד כפת בראש הִלה

  |   26 בינואר 2015

(המלים עוד תתנקמנה בי על המשחק הזה…)

היי. הרבה זמן לא כתבתי טור. אני בדרך כלל מזקקת את החיים לשורות ולא פורסת אותם לפסקאות (או מעמידה אותם בטורים). אז מה עושה כאן? בעלת הבלוג האפנתי הזה הציעה לי לכתוב טור אורח, ואני מנסה לזרום.
אני הִלה שלג, כנראה מוּכרת יותר בשם Frozen May; קופירייטרית, מוזיקאית וטקסטולוגית מומחית; בעשור האחרון חיה ומתה בתל-אביב. נו, מצלצל כמו פזמון מוּכר.

אני בנאדם ממש לא אחיד כשזה מגיע לאפנה, ולכן קצת מוזר לי לכתוב בנושא, כי אין לי אמירה נחרצת; אין לי סגנון לבוש או סטייל מוגדר או מסוים. מבחינת התנגשויות בין טקסטורות, אורכים ודוגמאות – אני יכולה, מעזה ולובשת כמעט כל דבר; אוהבת לערוך ניסויים בזה עלי ועל הסובבים אותי כתוצאה מכך. תגובות של אנשים מעניינות אותי.
בחמש השנים וחצי האחרונות עובדת במשרה מלאה, כך שבמשרד כולם כבר פחות או יותר מכירים את הסגנונות ואת הבגדים של כולם. גם לי יש את ה"קבועים" שלי, אבל הגוף משתנה עם השנים, התפישה, ואני משתעממת מהר ומוצאת את עצמי לאחרונה משלבת בין כל מני פריטים חדשים וישנים עבורי.

דוגמה לשמלה דרמאטית שרכשתי בשוק יד שניה ברומא. צילום: יניב דרוקר

דוגמה לשמלה דרמאטית שרכשתי בשוק יד שניה ברומא. צילום: יניב דרוקר

בשנים האחרונות חדוות הקניות שלי התמסמסה, ואני פחות יוזמת ומתפתה לכל מני קריצות טקסטיליות מהרחוב. כאילו הגעתי לאיזושהי רויה מבגדים. סוג של תקופה כנראה, או אולי של תפישה… בגדים מתישים אותי. האנושות צריכה לחזור לעלי תאנה.
לפני כשנתיים חזרתי לגור לבד, ובעקבות כך התקזז לי המקום לאחסון; גרה בדירת חדר (סוג של תא בת"א), כשבין המיטה שלי למעין-סלון מפריד מתלה בגדים עם נוכחות מרשימה ותוכן מרהיב ואקלקטי שמעניין לדפדף בו; פריטים גדולים ופטיטיים, דרמאטיים ודהויים, מבריקים ומתפוררים, מופרכים וסתמיים. יש לי גם ארון קטן שכולל ויטרינה בה חולצותיי וכובעיי (ברשותי אוסף של כתריסר בארטים) מוצגים לעיני כל (כלומר, לרב רק אני זוכה להעיף בהם מבט).

אקְלקְטיזם בפעולה: סוודר ענקי שמזמין להצטנפות, נרכש בסייל הזוי ב"אשת חיל" בטשרניחובסקי; גרביונים אפורים אטומים מ"הכל בדולר" כשהם עוד אכלסו את הקומה התחתונה בדיזנגוף סנטר; נעליים שנקנו לפני כעשור באאוטלט של "ניין ווסט" באזה"ת נתניה. צילום: יניב דרוקר

אקְלקְטיזם בפעולה: סוודר ענקי שמזמין להצטנפות, נרכש בסייל הזוי ב"אשת חיל" בטשרניחובסקי; גרביונים אפורים אטומים מ"הכל בדולר" כשהם עוד אכלסו את הקומה התחתונה בדיזנגוף סנטר; נעליים שנקנו לפני כעשור באאוטלט של "ניין ווסט" באזה"ת נתניה. צילום: יניב דרוקר

נזכרתי ששמעתי משהו כזה ממישהו אחר: שכשהוא ממתין בתחנת האוטובוס מדי יום בדרכו לעבודה, הוא מסתכל על האנשים שמחכים אתו ורואה אם הם עונדים תכשיט מסוים או משהו שנותן אינדיקציה שהיתה איזושהי מחשבה או השקעה בהופעה שלהם; שהם לא סתם זרקו על עצמם בגדים ויצאו מהבית; שעוד חשוב להם לשמור על איזושהי יחודיות בקטע הזה. זה נחמד. לפעמים נזכרת בזה כשמתארגנת לעבודה, ולפעמים מחפשת את זה בעצמי אצל האנשים שממתינים אתי בתחנה.
כמו עם בגדים, אין לי תכשיטים אחידים, זה גם עניין של תקופות, אך מקפידה בשנתיים האחרונות לצבוע צפרני כל יד שלי בצבע אחר. כנראה שזה זוכה למבט שני ושלישי כי זה משהו חריג בעין ולא סמטרי.

אמרת, את זו שגורמת לדברים לקרות. את המחוללת הגדולה. ובהיתי בך עם הדבר היחיד שגדול בי - העיניים - וחשבתי שלעולם לא אהיה גנרטורית טובה במיוחד. צילום: יניב דרוקר

אמרת, את זו שגורמת לדברים לקרות. את המחוללת הגדולה. ובהיתי בך עם הדבר היחיד שגדול בי – העיניים – וחשבתי שלעולם לא אהיה גנרטורית טובה במיוחד. צילום: יניב דרוקר

אני חושבת שלנסות דברים חדשים זה באופן כללי משהו שיכול להפתיע בצורה חיובית ולרענן בסופו של דבר גם משהו בפנים. לדוג ממעמקי או ממעלה הארון איזה פריט לבוש שכבר שכחתי שקיים, לחבר אותו למשהו מוּכר וליצור שילוב מרענן (שהוא לא מיץ פירות). נסו את זה בבית. ובעבודה. לא בציווי, סתם כהמלצה.

 אחת על ארבע. צילום: יניב דרוקר


אחת על ארבע. צילום: יניב דרוקר

מה עוד? בשבע השנים האחרונות מופיעה ברחבי תל-אביב, ובימים אלה ממש-ממש מסיימת עבודה של כשנתיים על האלבום הראשון שלי, "האוסף".
חוזרת להופיע אחרי שנה שלמה של העדרות מהבמה, וזה יוצר מחשבות גם על מה ללבוש להופעות. גם זה מעולם לא היה משהו אחיד אצלי. נדמה שבארץ, כדי שלא להתפש כאמן גראנדיוזי, רווי פאתוס, עם עטיפה מופרכת יותר ממה שבתוכה, צריך ללכת על בחירות אפנתיות יותר פשוטות וקונבנציונאליות (ובהן ליצור טוויסט קטן). ביחוד כשמדובר בהופעות עם הרכב מצומצם של אנשים בבתי קפה עם במת עץ מודולארית בתל-אביב. אז ג'ינס וחולצה מעניינת או שמלה שלא יוצרת טורנדו כשמסתובבים אתה, הם כנראה יותר הכיוון… או שנעמיד גם את זה למבחן הקהל.

קצת קידום עצמי: ב-18.2, בדיוק כאשר אתחיל את גיל 31, מופיעה בקפה ביאליק, הופעה ראשונה מזה שנה, עם גיטריסט חדש לקראת אלבום חדש (וראשון). וזה קליפ סמלי לגרסה אקוסטית של אחד השירים שיהיו בגרסתם היותר אלקטרונית באלבום.

לסיכום, עלה תאנה. נה נה.



הלה שלג
Frozen May - קופירייטרית, מוזיקאית וטקסטולוגית מומחית.

הוספת תגובה