רוצה להיות BFF? הירשמי לניוזלטר שלנו!

אין לך מספיק תיקים?

  |   17 בדצמבר 2012

"אין לך מספיק תיקים?" למרות הרעש בחנות, מוזיקת הדאנס הטראשית שהתנגנה בווליום מחריש והפטפטת האינסופית הצלחתי לשמוע את השאלה הארורה הזו שיצאה מפיו ולהתעצבן. ממש להתעצבן. הנחתי את התיק בחזרה על המדף בלי להגיד כלום והפניתי את גבי אליו בידיעה ברורה שהוא הולך להתחרט על היציאה הזו. ועל הרגע שהוא פגש אותי. ועל החיים שלו בכלל.

אני נשואה כבר שנה וחצי. אנחנו ביחד כבר חמש שנים. חצי עשור. לפעמים זה מרגיש כמו חצי מאה, לפעמים זה כאילו רק הכרנו אתמול. ברגעים כמו הרגע הזה בחנות זה מרגיש כאילו נתתי לקשר הזה כל מה שאני יכולה ולמה בכלל נכנסתי לסיפור הזה ומה היה לי רע להישאר רווקה בזבזנית שחיה במינוס מטורף אבל נראית מיליון יורו?

אי אפשר להגיד שגרנו ביחד לפני שהתחתנו, לא באמת. שנה לפני החתונה הוא "עבר" להתגורר יחד איתי על חשבון ההורים שלי. אפשר להגיד שחלקנו חדר ואמבטיה יחד אבל לא משק בית משותף. אבל יכולתי לצפות את גזירת הגורל שעומדת להגיע לפי השטח שנאלצתי להעניק לו בארון שלי. בעלי, להבדיל מבני מינו, חובב אופנה. אינספור חולצות מכופתרות בכל הצבעים וההדפסים, אוסף צעיפים מכובד וכמות נעליים שמתחרה בשלי דרשו מקומם בחדרי ובארוני בין לילה. פתאום כל השטח הפנוי הצטמצם לכדי אפס ועל כל שקית וחצי שהגיעה יחד איתי מקניות של יום שישי התלווה עוד שקית שלו. הארון זעק לשמיים.

כשעברנו לגור ביחד בדירתנו החמה בפלורנטין (מילת קוד לקופסת נעליים – בכל פעם שמתווך אומר לכם "הדירה חמה" הוא בעצם מתכוון להגיד "היא כל כך קטנה שאין צורך בחימום מרכזי כי אתם תרגישו חום גוף אנושי מההצטופפות"( ירשנו מבעל הדירה ארון שגודלו חצי ממה שהיה לנו בבית הוריי. ניכר לשנינו שהמצב מחייב חשבון נפש רציני. טוב, גודל הארון והעובדה שאני חייתי כמו רווקה שגרה אצל ההורים שלה ומבזבזת כאילו מטאור ענק עומד לפגוע בכדור הארץ מחר. הצטמצמנו. כלכלית. נפשית. חברתית. ימי שישי הפכו מברקפסט ושופינג ל… ברקפסט והתבוננות באנשים אחרים עושים שופינג.

ככה אני חיה. עוברת על פני מכירת סוף עונה ולא נכנסת, מסרבת להיכנס ל-ZARA, אומרת לא למבצעי הקוסמטיקה במשביר ובסופר-פארם. אי אפשר לקרוא לזה חיים. לא באמת. זה יותר כמו מארי אנטאונט בכלא מחכה לעריפת ראש ונזכרת בימים העליזים בוורסאי לפני שכל האיכרים הארורים האלה החליטו שהם פשוט חייבים לאכול והרסו את המסיבה.. עליבות.

בגלל שהתנהגתי כל כך למופת ובגלל שאני חורשת על אותו תיק מסכן כבר חודשים, כשראיתי את התיק ב – ALDO , בצבע שחור קלאסי עם פס זהב ובגזרה שמרנית ולא טרנדית שישמש אותי שנים רבות במחיר מגוחך של 235 ₪ אחרי שירד מ-400 ₪ (אם הייתי גונבת אותו לא הייתי מרוצה כל כך) אמרתי לעצמי שאין מצב שהוא יתנגד. יותר מזה, ראיתי את התיק שבוע לפני כן ובכוונה לא קניתי כי רציתי "להתייעץ" לפני. איזה מטומטמת! טעות של טירונית…

"אין לך מספיק תיקים?" הוא שאל אותי בבוז עם עקימת אף כאילו אני ניקול ראידמן שמראה לו עוד מעיל פרווה לאוסף. עד כאן. הגיעו מים עד נפש. הנחתי את התיק על המדף ופתחתי במלחמה קרה. מילה לא החלפתי איתו. הוא עוד ניסה להתווכח בהתחלה :"אבל אנחנו הולכים למכירה מיוחדת של תיקים אחה"צ, אם תראי משהו שם?" אני מתעלמת. "זה קצת מטופש לקנות שני תיקים ביום אחד, לא?" דממת מוות. "נו….בייבי…את מגזימה ממש. זה רק תיק. וחוץ מזה אין לך מקום כבר…" עצרתי.

לי אין מקום לעוד תיק? לי? לא, לא, לא..זה לא. תמיד יש מקום לעוד תיק. עושים מקום לעוד תיק.
הבנתי שמישהו חייב לעבור סדרת חינוך שאמא שלו או החברה הקודמת שלו לא העבירו אותו וכשחזרנו הביתה (אחרי שהלכנו למכירה ולא מצאתי כלום! יש מצב שעשיתי דווקא) הכרחתי אותו לבוא לחדר והוצאתי את כל התיקים שהיו במדף התחתון ועברתי עליהם אחד אחד.

אני:"רואה את זה? זה מתנה מהעורכת דין שעובדת איתי. וזה? מתנה מהחברה הכי טובה ליום הולדת 13….."
הוא: "אוקיי…."
אני: "זה? אתה קנית לי בברלין! בכלל 60% מהתיקים פה הם מתנות!!"
הוא: "אוקיי…אז אולי באמת….."
אני:"עכשיו בוא נעבור על אלה שבאמת קניתי! זה? יותר מבוגר מהמערכת יחסים שלנו! אתה רואה את הריצ'רץ?! אתה לא רואה?! זה בגלל שאין ריצ'רץ' אבל לא זרקתי כי עוד אפשר להשתמש בו!"
הוא: "טוב, מתחיל לכאוב לי הראש אז….."
אני: "הנה! מצאתי אחד חדש – מ-FOREVER 21, קניתי באוגוסט 2012 ועלה לי 50 ₪! וואלה בייבי צדקת, אני באמת בזבזנית שאין דברים כאלה…..מה חשבתי לעצמי לקנות עוד אחד! לאן אתה הולך?"
הוא: "להביא לך את האשראי, תקני שניים ותעזבי אותי בשקט……"

במחשבה שנייה יש מצב שאני אתן לנישואים האלה לפחות עשור. מגיע לו.



אלינור סנדרס לולו
תוצרת תל אביב, ביום מוכרת את נשמתה עבור כסף, בערב מבזבזת אותו על מוצרי צריכה קפיטליסטיים ונהנית מכל רגע!

הוספת תגובה