רוצה להיות BFF? הירשמי לניוזלטר שלנו!

ניסים קטנים

  |   18 בדצמבר 2012

ביום שבת הדלקנו את הנר האחרון בחנוכייה, וזה הזמן לחשוב מה באמת לקחנו מהחג השנה? אני באופן אישי החלטתי לכתוב את הפוסט הזה ברוח נס החנוכה, כי החג הזה הזכיר לי שניסים קטנים הם הדברים שאנחנו מוצאים בשולי הדרך או רואים רק בזווית העין. ניסים קטנים שכאלה קרו לי במהלך חיי כאשר הזדמן לי לטייל בשווקי עתיקות או לבקר בחנויות סדקית רוויות קסמים חבויים.

אז אוקיי, אני מבינה שאתם בטח מגלגלים את העיניים ומסננים: "אוקיי…פוסט על אקססוריז.." אבל מי שמכיר אותי יודע שמבחינתי אלוהים באמת נמצא בפרטים הקטנים. ובדיוק כך מצאתי לפני ארבע שנים את האקססורי האהוב עלי ביותר- עגילי קליפסים בסגנון צועני. את העגילים הללו מצאתי בחנות קטנה ממש בפינת הרחוב שבו גרתי. ניהלה אותה אישה לטינית צבעונית ושופעת בשם קארולינה שעסקה במציאת תכשיטים ישנים ותיקונים ואף עיצבה כמה מהפריטים בחנות בעצמה.

עגילי צוענייה

ממש כמו בעלת החנות שהייתה מאופרת בכבדות ולבשה טייץ בצבע ודגם שונה כל יום (ושלא תטעו- עדיין הייתה אחת הנשים היפות והחושניות ביותר שהיה לי העונג לפגוש), גם החנות עצמה הייתה קופסת תכשיטים קסומה עם חרוזים זולים תלויים על ווים לצד צמידי פנינים יקרי ערך ארוזים בזהירות יתרה. לצערי הרב, החנות פעלה דווקא במהלך שנות המשבר הכלכלי, והאישה הלבבית נאלצה לסגור אותה מטעמים כלכליים. אולם הגודל הבולט של העגילים, הסגנון הספרדי שלהן והעיטורים העדינים שמקשטים אותם, מזכירים לי בכל פעם שאני עונדת אותם שיש אנשים שלא מפחדים להתבלט ולחפש את היופי גם בתקופות הקשות ביותר.

נס קטן נוסף מצאתי בשוק עתיקות שנערך ברעננה לפני כמה חודשים. על שולחנו של רוכל זקן קניתי סיכת דש בצורת קומקום בעל קימורים ויקטוריאניים. התוספת החמודה לקומקום היא שאם מסתכלים מקרוב ניתן לראות שמשתלשלים ממנו מזלג, כף וכוס.

כוס תה, מישהו?

אני נהנית לענוד את הסיכה הזו על ג'קט פשוט עם ג'ינס ולגלות את החיוכים על פניהם של אנשים כשהם מגלים שבתוך האנסמבל היומיומי הזה משולב לו קנקן תה כאילו הייתי גברת פלפלת. כשענדתי אותו במהלך חג החנוכה הרגשתי גם את המשפחתיות שהוא משדר, וזה גרם למשפחתיות של החג ללוות אותי בכל אשר הלכתי.

ולסיום, קצת אומנות: בביקור הראשון שלי אי-פעם בשוק הפשפשים ביפו לפני יותר משתיים עשרה שנים, מצאתי הדפס מצהיב מתוך סיפורי הברית החדשה בו נראה ישו כשהוא מגיש לחם לקבצן זקן. מתחת לתמונה מופיע הכיתוב באנגלית ובלטינית: "צַוֵּה שֶׁהָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יִהְיוּ לְלֶחֶם) "מתוך: בשורת מתי ד', 3). אז נכון שגלשתי קצת לכריסמס, אבל התמונה הזו הלכה איתי לכל דירה ולכל חדר בעשור האחרון כי גם בחורה יהודייה אוהבת להיזכר שמלימונים אפשר לעשות לימונדה ועם קצת אהבה לזולת, בעונת החגים הזו נוכל להפוך גם אבנים ללחם שיאכיל אביונים.



אריאלה גויכמן גארבר
חובבת היסטוריה, אופנה ואומנות. מתחזקת את הבלוג Timeless Hemlines וכותבת לעיתון העצמאי "מגפון".
  • Facebook

הוספת תגובה