רוצה להיות BFF? הירשמי לניוזלטר שלנו!

סיפורי וינטג'

  |   14 בדצמבר 2012

בכיתה ז', המורה לספרות נתנה לנו את שיעורי הבית הבאים: היא ביקשה שנכתוב סוף אחר לסיפור קצר שלמדנו (ממש חבל, אבל אני לא זוכרת איזה). חזרתי הביתה ומיד התחלתי לכתוב. כאשר הגיע השיעור הבא והמורה שאלה "מי רוצה להקריא את הסיפור שלו?" הצבעתי והתחלתי. הקראתי וקראתי, קראתי והקראתי עוד קצת. כתבתי סה"כ 8 עמודים (את זה דווקא אני זוכרת בבירור).
המצאתי סוף הרבה יותר טוב מהסוף המקורי, בו הילד מקבל סטירה ולאחר מכן איזו אישה (אמא שלו?!) נוסעת. אצלי הילד קיבל סטירה, אבל אחר כך האישה חזרה והסימן של הסטירה נעלם כלא היה.

בטח קרו שם עוד דברים אבל ביחס לסיפור קצר זה היה סוף דיי ארוך. סיימתי. המורה הסתכלה עלי ואמרה: "וואו… זה היה… ממש לא מה שהתכוונתי". יאפ. היא התכוונה שנכתוב פסקה. לי יצא סוף ארוך יותר מהסיפור המקורי. באסוש. אבל תמיד אהבתי להמציא סיפורים.
מאז ביה"ס היסודי הכי אהבתי ספרות והיסטוריה. נהנתי להמציא סיפורי רקע ולדמיין איך הדברים קרו. גם היום. אולי זו הסיבה בגללה אני אוהבת דברים מפעם. יש להם עבר שאני לא מכירה, ואני יכולה להמציא אותו.

כשטיילתי בוינה הגעתי לשוק פשפשים מקומי. שם בין חפצי האומנות, הבגדים וכלי הבית מצאתי דוכן תכשיטים. הפריט הראשון שצד את עיני היה סיכת דש גדולה זהובה עם אבן אדומה באמצע. הסיכה היתה שייכת לגברת יהודייה עשירה, שרכושה הולאם במהלך מלחה"ע השנייה. אחרי המלחמה הסיכה עברה בין כמה ידיים עד שהגיעה אל השוק. ובשנת 2009, כשקניתי אותה, חזרה לידיים יהודיות.
יפה? המצאתי. לי זה נשמע התסריט הכי הגיוני. לכם לא?

סיכה זהובה עם אבן רובי מונחת על אם הפנינה

האמת היא שאין לי מושג מה הסיפור שמסתתר מאחורי הסיכה או בת כמה היא. על תכשיטים אחרים, לעומת זאת, דווקא יש לי מידע נוסף. תכשיטים עתיקים ווינטג'. מוכנים? הנה זה בא: רגע! קודם אבהיר את חוסר האהדה שלי לשימוש המוגזם והלא נכון בעליל במושג וינטג' (לא. שמלה שנתפרה השנה בתיאלנד היא לא וינטג'. המילה *בסגנון* נוטה ללכת לאיבוד לעיתים תכופות מידיי). אז בקצרה:
רטרו: משמע פריט חדש בעיצוב, קריצה או בסגנון של משהו שכבר היה בעבר.
וינטג': "המתירנים" מגדירים כפריט בן 20 שנים ויותר, "המחמירים" (כמוני) מגדירים כפריט בן 30 שנים ויותר (ממש בית הלל ובית שמאי בזמננו אנו).
עתיק: פריט בן 100 שנים ויותר.

ועכשיו באמת מתחילים:


שעון זהב משנות ה- 40'. צמיד השעון, מצופה זהב, מתקופה מאוחרת יותר.

טבעת אירוסין

טבעת אירוסין שנעשתה בעבודת יד בין השנים 1820-1830. שייכת לתקופה הג'ורג'אנית. יובאה מלונדון. זהב 9 קראט עם אבן גרנט אגוזי מוקפת בפנינים. אם מסתכלים טוב- טוב מאחור, רואים חריטה עם שם (של נסיכה אוסטרית? הלוואי).
* את השעון וטבעת האירוסים בחר בעלי לבדו ובעצמו. ידעתי עם מי להתחתן!

טבעת אירוסין

טבעת אירוסין נוספת משנות ה- 50', זהב 14 קראט עם אבן רובי. יובאה מארה"ב ונקנתה ב- 4.07 כמה סימבולי! ( אתם בטח תוהים למה טבעת אירוסין נוספת? זה סוד)

תליון ספינר

תליון ספינר עם 3 אבנים: קורנליין, אוניקס, ואבן הדם, זהב 9 קראט. התליון משנות ה- 70', והוא מחקה את תכשיטי התקופה הויקטוריאנית (שהיו לרוב עם 2 אבנים ולא 3).

מאיפה כל האוצרות האלה?
מאישה מקסימה, בשם איריס חריש, שאוספת בפינצטה תכשיטים וינטג' ועתיקים בשווקים באירופה ומייבאת אותם לארץ. התכשיטים שהיא אוספת, יחד עם חוויית הקנייה שהיא מעניקה, הם לא מהעולם הזה! אם תרצו להציץ באתר שלה, גם בפייסבוק.

ונסיים בעגילי פתיתי השלג:

פתיתי שלג

ענדה אותם מלכת הנשף של התיכון. היא קנתה אותם בטיפאני'ס כיוון שהם הזכירו לה פתיתי שלג. היא ידעה שאחרי סיום התיכון היא תיסע לארץ חמה ורצתה שתהיה לה מזכרת של חורף. סתם. האמת היא שהם נקנו מהאתר: Etsy, הם משנות ה- 50' מארה"ב, והמוכרת כינתה אותם עגילי פתיתי שלג. אבל את כל השאר כמובן המצאתי.

יש לי עוד המון תכשיטי וינטג' אהובים ובעלי משמעות סנטימנטלית. אולי בהמשך אראה גם אותם. מה איתכם? גם לכם יש אוצרות בעלי עבר מרשים (או מומצא)? ספרו לי, אני מתה על זה!



אילנה רוטמן
חובבת אופנה מושבעת, מוזיקה, דברים של פעם, וחולמת להיות חתול.
  • Facebook

הוספת תגובה