רוצה להיות BFF? הירשמי לניוזלטר שלנו!

פסטורליות בעין הסערה: החתונה שלי

  |   1 במרץ 2013

השבוע שלפני יום החתונה שלי היה שמשי ופסטורלי, עד שכמעט היה קשה להאמין שזה היה תחילת חודש ינואר. גם בשבוע שאחרי החתונה יצאה לה השמש והשמיים קיבלו גוון כחול חיוור. אולם בשבוע החשוב ביותר בחיי, החליט היקום לברך את חתונתי בגשמי ברכה- ולא סתם גשמי ברכה כי אם סופה שכונתה על-ידי התקשורת כ"אסון טבע" ו"גל הקור הכבד ביותר בעשור האחרון".

וכך, ביום שלפני היום הגדול, מצאתי את עצמי כוססת את המניקור הטרי שלי מול מהדורות החדשות, שהמליצו לכל עם ישראל- והאורחים שלנו ביניהם- להישאר בבית באופן מוחלט.
אבל אני מתחילה מהסוף- הרשו לי לקחת אתכם להתחלה, לשלב היצירתי ביותר בתהליך ההכנה- שלב ההשראה. כשזה הגיע להשראה, פתחתי את ספרי ההיסטוריה ונסעתי בזמן בדיוק 110 שנים אחורה לתקופה האדוארדיאנית, הנקראת כך על שם המלך אדוארד (בנה ויורשה של המלכה ויקטוריה) שירש את הכתר האנגלי ב-1901.
למעשה, לא הייתי צריכה להתבונן רחוק כדי להיות מוקסמת מהתקופה. מספיק היה רק לגמוע ברצף שתי עונות של סדרת המופת האהובה עלי "אחוזת דאונטון" ("Downton Abbey") כדי לקבל את כל סודות הסטייל הישנים שלהם נזקקתי.

השנים הללו היו שנים מרתקות מבחינת אופנה וסגנון, ובפרט מבחינת אופנה נשית. היו אלה שנות מעבר בין העידן הוויקטוריאני השמרני לבין שנות ה-20 הפרועות: מלחמה"ע ה-I גירדה את הפתח, ונשים החלו להתפתח ולגלות עולמות חדשים של שוק עבודה וזכות הצבעה.

איפור: יעל דרוקמן, שיער: רואי דניאל, צילום: מיכל רביבו.

איפור: יעל דרוקמן, שיער: רואי דניאל, צילום: מיכל רביבו.

משמאל: ההשראה- דיוקן של שחקנית תיאטרון אנגלייה משנת 1908. מימין: אני ביום החתונה.

נשים באותן שנים נטשו את בדי הקטיפה הכבדים והצבעים העגומים שאפיינו את המאה ה-19 ועברו לצבעי פסטל עדינים. שמלותיהן נתפרו מבדים דקים ונשפכים יותר כגון כותנה דקה ושיפון, ועוטרו בכתפיות תחרה שנפלו על הכתפיים כשכמייה.

(צבעי פסטל עדינים ושכמיית תחרה) דגמים משנות 1905-1908

(צבעי פסטל עדינים ושכמיית תחרה) דגמים משנות 1905-1908

מאחר שהייתה לי תמונה ברורה מאוד של איך אמורה שמלתי להיראות, ובגלל שממש לא התחשק לי להסביר לכל מעצב או בעלת סלון כלות בארץ מה פירוש המילה "אדוארדיאני", החלטתי לעצב את השמלה לבדי ולעבוד עם תופרת. ואכן, בעזרתה של תופרת חביבה (וסבלנית- מאוד מאוד סבלנית) מהרצלייה בשם לאריסה נפרונט עיצבתי לי את הגרסה שלי לשמלת החתונה שכל אחת מהגברות לבית קרולי היו שמחות ללבוש באחוזתן המפוארת.
אגב, עיצוב עצמי של השמלה, קניית הבדים ברחוב אלנבי בת"א, ועבודה עם תופרת התבררו כאופציה זולה פי 3 מהסתמכות על טעמו של מעצב כלשהו שכלל אינו מכיר אותי.

 שמלה בעיצוב אישי. צילום: מיכל רביבו.

שמלה בעיצוב אישי. צילום: מיכל רביבו.

 שמלה בעיצוב אישי. צילום: מיכל רביבו.

שמלה בעיצוב אישי. צילום: מיכל רביבו.

מאפיין נוסף שמשך אותי לסגנון השמלות של תחילת המאה ה-20 הוא הדגש על קו המותן הנשי. באותה התקופה, הודגש קו המותן על-ידי שילוב בין מחוך תחתון שנבנה מעצמות לווייתנים וסרט משי בחלק העליון של השמלה שתפקד כחגורת מותן. אני העדפתי לרחם על הלווייתנים (ובעיקר על הסרעפת שלי…) ולהדגיש את המותן בעזרת חגורת סאטן עבה וגמישה, שנתפרה לשמלה ונתפסה מאחור עם שני ווים.

קו המותן המודגש בתחילת המאה-20. ציורים וצילום משנת 1911

קו המותן המודגש בתחילת המאה-20. ציורים וצילום משנת 1911

אני ואחייניתי היפה דניאל

אני ואחייניתי היפה דניאל

בכל הקשור לשיער והאיפור: עלי להודות מקרב-לב למאפרת יעל דרוקמן והספר רואי דניאל על עבודתם המקסימה ועל המאמץ שהשקיעו. וכאן אנו שבים לסיפור הסערה- התכנית המקורית הייתה שאגיע לסלון שלהם בנווה צדק. אולם ביום שבו נחסם כביש איילון התקשרתי אליהם, משתנקת בהשפעת כדורי הרגעה, והסברתי שאין סיכוי שאוכל להגיע.

וכך, בהתראה של פחות מיום אחד התגברו יעל ורואי על אילוצי מזג האוויר והגיעו לבית אימי ברעננה. תוצאת השיער הייתה תסרוקת רכה וגלית מעוטרת בוורד גדול בצבע פודרה, שמוט ליד האוזן, בסגנון תחילת המאה הקודמת . לעומת השיער, האיפור המעושן והמודרני נתן למראה קריצה למאה ה-21.

תסרוקת בהשראת תחילת המאה הקודמת ואיפור מודרני מעושן: יעל דרוקמן ורואי דניאל.

תסרוקת בהשראת תחילת המאה הקודמת ואיפור מודרני מעושן: יעל דרוקמן ורואי דניאל.

אולם שום דבר לא אמר "חתונה אנגלית פסטורלית" כמו האווירה שיצר המקום שבו בחרנו להתחתן- "וילה סוקה" במושב בני-ציון. הבחירה ב"וילה סוקה" הייתה פשוטה ביותר, שכן המקום ענה על כל הבקשות שלנו: קרוב לבית, בעל מראה כפרי פסטורלי, מטבח מצוין, וחלל קטן ואינטימי שאכלס בצורה מושלמת את 150 האורחים בחותנתנו הקטנה.

 אווירה אלגנטית ונעימה כאחד- "וילה סוקה". צילום: מיכל רביבו

אווירה אלגנטית ונעימה כאחד- "וילה סוקה". צילום: מיכל רביבו

המראה הקסום של המקום אפשר לנו להימלט מהגשם ולערוך את צילומי החתונה בפנים, כשאנו אפופים אור נרות צהבהב ורהיטי עץ בסגנון עתיק. זהו אגב פתרון מושלם למי שאינו רוצה לבזבז את היום בנסיעות לאתר הצילומים: אם עיצוב המקום הוא לטעמכם והתאורה בו טובה, עזבו את ריצות יום הצילומים ופשוט הצטלמו במקום כשעתיים לפני קבלת הקהל- כך אתם גם מקבלים אוכל ושתייה בין פלאש לפלאש.

האווירה החמימה ב"וילה סוקה" הוציאה את המיטב ממזג האוויר הגשום. בזמן שהרוח הכתה בתקרת החורף הבנויה מסביב לגן, אנחנו והאורחים נהנינו ממראה הצמחייה המלפפת את קירות הגן האטום שהואר בעשרות נורות קטנות. בזכות אווירה זו, הצלחנו בעלי דניאל ואני להגשים את פנטזיית החתונה שלנו, להרשים את האורחים שהגיעו כל הדרך מאנגליה, אוסטרליה ובלגיה, ולהמשיך לחגוג גם אחרי שהרוח החזקה הפילה את מערכת החשמל- ממש בסיום החופה- וצוות המקום המיומן הפעיל גנראטור חירום.

בזכות תצלומיה האלגנטיים והקלאסיים של צלמת הפורטרטים המנוסה מיכל רביבו, נוכל גם להמשיך ולהיזכר במשך שנים בפרטים העדינים של האירוע, שכמו שאמר אחד מחבריי: "נראה כמו סצנה מ'שר הטבעות'".

כך נחלצנו לנו מעין הסערה, ואני קיבלתי את חתונת "אחוזת דאונטון" שלי באווירה אנגלית ופסטורלית. עכשיו נשארה רק שארית חיינו…

תמונת החופה: אווירה של ממלכה קסומה. "וילה סוקה". צילום: מיכל רביבו

תמונת החופה: אווירה של ממלכה קסומה. "וילה סוקה". צילום: מיכל רביבו

 



אריאלה גויכמן גארבר
חובבת היסטוריה, אופנה ואומנות. מתחזקת את הבלוג Timeless Hemlines וכותבת לעיתון העצמאי "מגפון".
  • Facebook

הוספת תגובה