רוצה להיות BFF? הירשמי לניוזלטר שלנו!
מחוץ לחנות של רוני קנטור

קשת חוזרת לשגרה

  |   22 בנובמבר 2012

חולה.
שבוע שלם שאני חולה.
מפציצים את הדרום, ירי על תל אביב, חצי מדינה משותקת וכל מה שמעניין אותי זה איפה הנחתי את הטישו שלי ולמה יש כלכך הרבה שידורים חוזרים בטלוויזיה?
לפני שנה בחורף, רציתי להראות כמו בנאדם מהשורה, כלומר לא לבוא למשרד בטייץ וסוודר שראה ימים יפים יותר, אלא להלך ברחובות כמו עוד אחת שיש לה משהו ממש ממש חשוב לעשות.
והנה לפני שבוע, הפקדתי חלק ניכר ממשכורתי אצל רוני קנטור. אותה מעצבת שכבר שנים שאני מריירת על הנעליים שלה ואף מחזיקה בזוג אחד ששמור לארועים מיוחדים בהם אני לא נדרשת לעמוד על הרגליים למשך יותר מידי זמן (בכל זאת, עקבים על בחורה בגובה 1.75 זו לא משימה פשוטה) ופתאום- אני חולה.
אז ניצלתי את יום המחלה הראשון, צעדתי אחר הצהריים לחנות שלה שבשדרות רוטשילד ונתתי ליעלה המקסימה להלביש אותי מכף רגל ועד ראש. המשימה, או לפחות כך הגדרתי אותה: למצוא בגדים שיתאימו לעבודה ולחורף.
יעלה המוכרת עוברת איתי על הקולבים, שולפת שמלה אחר שמלה, “את צריכה סבלנות”, היא מסבירה, כל שמלה בגזרה ובצבע אחר, בשביל למצוא את האחת תאלצי למדוד הרבה. והיא לא חוסכת ממני- “זו כן”, “זו לא”, בלי ההתחנחנות הרגילה של המוכרות ועם המון סבלנות וגם כוס קפה שהוגשה לי.
אז קניתי שתי שמלות. ומכנסיים. וחולצה. וטוניקה אחת. וגם שני זוגות נעליים, האחד זה שהביא אותי לשם מלכתחילה ועוד אחד שיהיה. וגם תיק. כן, תיק כזה שאני מפנטזת עליו שנים- תיק דמוי עור, אבל עם כתפיות, כך שאוכל לרכב איתו על האופניים עם הלפטופ בדרך לעבודה, בעודי לבושה בבגדי החדשים.
ולקינוח- קיבלתי ממנה במתנה זוג עגילים, בחרתי את הינשופים האלו שמזכירים לי את הלילה הכה אהוב עלי וימים קרירים.

חמושה במיטב מחלצותי, עגילי ינשוף, קולדקס וג'ינג'ר- חזרתי אל העולם

ולאחר שסידרתי את כל הבגדים יפה יפה בארון, מתכננת כבר מה אלבש למחרת למשרד, הגוף שלי החליט לצאת למלחמה ואני מוצאת את עצמי מבלה 6 ימים בין ערימות נייר טואלט, קולדקס, אינספור כוסות תה וכרבולית אחת.
מפה לשם גם המדינה יצאה לה למלחמה, הבגדים בארון הפכו לזניחים ומצאתי את עצמי יונקת מהטלוויזיה ומחברי בעלי הקשרים כל פיסת אינפורמציה שאפשר.
והיום, קמתי בבוקר ולמרות האף המטפטף, הגרון הכואב והשיעול הנוראי החלטתי שהגיע הזמן לחזור למשרד.
בחרתי חולצה חדשה, ג’ינס מפעם ואת הנעליים החדשות שאני כבר מאוהבת בהן ויצאתי למשרד. לא לפני שבחרתי בקפידה תחתונים, אתם יודעים, לכל מקרה שלא יבוא.
ובמשרד השיגרה מחזיקה אותי בריאה, הבגדים גורמים לי להרגיש זקופה וברגע אחד, הכל הופך שוב לפיסה של בד כשאני שומעת על הפיגוע בקו 142, פתאום באמצע ביום, כאילו ולא חלפו כמעט 20 שנה מאותה שיגרה.
ושוב טלפונים וסמסים, לכל היקרים לי ולכל מי שאולי יספק עוד קצת מידע. ובסופו של יום, כשאני יושבת לבירה עם חברה טובה טובה, כשהכל בפנים מתערבל וכואב, אני שמחה שאם לא מבפנים, לפחות מבחוץ, אני נראית כמו אדם של שיגרה.

התיק המהמם שלי

הכירו נא: התיק המהמם שלי


תגיות: , , , ,


קשת רוזנטל
קשת, אשליה אופטית, אספנית זכרונות אובססיבית וחובבת מילים.
  • Facebook

הוספת תגובה