רוצה להיות BFF? הירשמי לניוזלטר שלנו!

Best friends forever?

  |   2 בינואר 2013

תחבורה ציבורית. כמו קומוניזם, רעיון נפלא על הנייר. אנשים, שאין להם רכב משלהם, יכולים לנוע ממקום למקום בעיר ולרדת בתחנות מסוימות אשר קרובות ליעד שלהם מבלי לדאוג לחניה, ביטוח ואפילו יכולים לקרוא ולשמוע מוזיקה בזמן שמישהו אחר "מסיע" אותם. מהמם.

ישנה רק בעיה אחת: הציבור הרחב שמשתמש בתחבורה ציבורית. בין האנשים הנורמטיביים שרק מבקשים להגיע ליעד שלהם יש גם כמה קבוצות אשר מקשות על כולנו: אנשים שמריחים כמו נקניק (ממש לוקחים נקניק ומורחים אותו על הגוף שלהם לפני שהם עולים על האוטובוס), תיכוניסטים חובבי הז'אנר המזרחי (אך לא רק) שלא מאמינים באוזניות, אנשים שמדברים לעצמם והקבוצה החביבה עליי באופן אישי – גברים שלמדו במכללה ע"ש משה קצב להטרדה מינית בוגרי קורס באי נתינת מרחב אישי ( "מה את מתרגשת?! אין פה מקום, נורא צפוף גם ככה! אל תחמיאי לעצמך מותק… עומדות בתור בשבילי כפרה"), מהממים.

כל יום אני עולה על קו 25 ברח' העלייה ההורס יחד עם שאר פשוטי העם (עובדים זרים, סטודנטים ועוד אנשים שאין להם רכב "מתוך בחירה"), ובמקום לשמוע מוזיקה או לקרוא עיתון אני מנעימה את זמני בלשנוא. כן, כן, כן, אני שונאת.

את מי/מה אני שונאת? באופן כללי את החיים, קו 25 הארור, מקום העבודה שלי שבשבילו אני נאלצת לנסוע על קו 25 הארור, את בעלי שעדיין ישן והקטנוע שלו, וכל מי שנמצא כרגע בקרבתי.

אבל הכי אני שונאת ברגעים כאלה? את חברה שלי אורטה.

אסביר: אורטה ואני חברות כבר שנה בערך, אנחנו מתראות בערך פעמיים בשבוע, אם המצב קשה אז יותר. זו חברות חד צדדית לגמרי במובן שהיא לא יודעת שאני קיימת ואני "עוקבת" אחריה. תשאלו במכללת משה קצב – זה מוכר כמערכת יחסים לכל דבר.

אורטה תומולרי היא בלוגרית אופנה. המערכת יחסים שלנו מתקיימת במרחב הווירטואלי, בה היא מציגה לי תמונות מחייה ואני כמו צורכת פורנו אופנה מציצה לה. עד כאן הכל מהמם, נכון?
והנה הבעיה: בלוגריות אופנה סטנדרטיות מציגות את החיים שלהן באופן פשוט למדי: פוסט אאוטפיט יפה איפשהו ברחוב או בטבע עם קצת מלל או בלי. חלקן מוצלחות יותר, חלקן מוצלחות פחות, הרוב אותו דבר.

לא חברה שלי אורטה. חברה שלי אורטה היא אישה רעה. החל ממקור הפרנסה שלה.
אורטה היא קניינית מוצרי יוקרה. אני אחזור על זה למקרה שפספסתם: קניינית מוצרי יוקרה. היא קונה דברים יפים וממש יקרים בשביל אנשים אחרים שמשלמים לה על זה. היא עושה שופינג יוקרתי. כדי לשלם חשבונות. BITCH.

אז מן הסתם נקודת הפתיחה שלה איתי לא הייתה מוצלחת. אף אחד לא משלם לי כדי לעשות שופינג לא משנה כמה פעמים אני אעמיד פנים בזארה ששייח' מדובאי שלח אותי.
החלק הגרוע באמת הוא הנצחת הנסיעות ברחבי העולם. מכשפה ארורה שכמותה, היא מבלה 200 ומשהו ימים בשנה בנסיעות אקזוטיות ומתאכסנת במלונות הכי יוקרתיים בעולם.

פוסט אאוטפיט שגרתי בשביל הרוע האנושי הזה (שגם נראית כמו תוצר גנטי משובח) הוא צילום ליד הפירמידות של מצרים או על החומה הסינית בשמלת קוטור יפיפייה. הבלוג שלה הוא שילוב של ערוץ האופנה ונשיונל ג'יאוגרפיק.
מי לא הייתה מתמרמרת לנוכח התיעוד העצמי המדהים הזה שלידו בלוגריות אחרות נראות כמו צילומים של דודה של בעלי ביוגוסלביה רק בלי הפאוץ'?!

חברה שלי אורטה חיה חיים קסומים, אני לא. היא מטיילת בעולם, אני יורדת לאילת. היא טסהFIRST CLASS, אני נמחצת למוות במושב האחורי על ידי בן דוד של בעלי ששוקל כמו טנק ועירני להפליא בארבע בבוקר. היא ישנה בסוויטות הכי אקסקלוסיביות, אני מתפלחת לקלאב הוטל באילת וישנה על מזרון מתנפח עם הרגליים של גיסתי בפרצוף שלי כל הלילה ("רק פראיירים משלמים על אנשים נוספים במלון הזה – תעלו מהמעליות בקצה של החניון ללובי ותתנהגו כאילו אתם אמורים להיות פה"). לא מהמם בכלל.

להבדיל מבלוגריות אחרות אי אפשר לחקות את האישה הזו. היא קונה בתקציב מופרך בגדים שאני רואה רק מהחלון של קו 7 כשהוא עובר בכיכר המדינה (עוד קו מהמם מחברת דן דרך אגב. מומלץ בחום כי הוא עובר באיכילוב, בית המשפט ומסתיים בוולפסון אז אפשר להידבק במשהו, לשמוע שיחות על מאסר בית מול מאסר על תנאי ולקנח בעוד משהו מדבק). היא מתלבשת עבור חיים שאף אחד לא חי.

ומתי אני אתלבש ככה? כשאני שוטפת כלים? כשאני מנקה את האסלה? כשאני נלחמת בעובש על תקרת האמבטיה? על קו 25? מתי גברת, מתי?!

מפליא שאני מתעבת אותה? שונאת אותה ממש? לא… אף אחד לא יכול לשפוט אותי. היא תזכורת תמידית לכך שאני חיה בין הרצוי למצוי בעוד שיש אנשים כמוה שחיים חלומות ואז מעלים לאינטרנט כדי שמסכנות כמוני יוכלו להזיל ריר עליה, אישה רעה.

אורטה במעיל פוך, ואני בפוך

אורטה במעיל פוך, ואני בפוך

אבל גם אני רעה ולכן אנחנו חברות. מרחוק. כשאני על קו 25. או 7. עליבות נפש. אם גם אתן רוצות להיות חברות שלה אז בבקשה, כנסו לבלוג מעורר הקנאה שלה, ואל תשכחו למסור לכלבה ד"ש, מחברתה הטובה אלינור.



אלינור סנדרס לולו
תוצרת תל אביב, ביום מוכרת את נשמתה עבור כסף, בערב מבזבזת אותו על מוצרי צריכה קפיטליסטיים ונהנית מכל רגע!

הוספת תגובה